פסיכולוגית חינוכית מומחית לילדים ונוער
  הרצאות, הדרכת הורים, אבחון וטיפול

התמודדות עם מתבגרים

מיום לידתם, ילדים תלויים בהוריהם תלות עזה – פיזית ונפשית. גיל ההתבגרות הוא תקופת מעבר בין הילדות לבגרות: מעבר מתלות בהורים ומזהות הנשענת על השייכות למסגרת המשפחתית, לעבר בניית זהות עצמאית ונפרדת, וקבלת אחריות מלאה למעשיו ובחירותיו.


בגיל ההתבגרות מתרחשים שינויים גופניים דרמטים - הבשלה של בלוטות המין, צמיחה גופנית הגורמת לעייפות. פעמים רבות הדבר יוצר מתח, פגיעות וחרדה (למשל: למה אני כל כך שונה מאחרים?). ההתבגרות מלווה גם בקפיצה מרשימה ביכולות הקוגניטיביות, בעיקר סביב היכולת להתמודד עם מחשבות מופשטות. יש עליה ברגישות החושית, והדבר גורם להצפה בתחושות ורגשות, לעתים מעבר לקיבולת (סגירות או קושי להתרכז).


תהליך נוסף המכתיב הרבה מתהפוכות הגיל הוא הצמיחה וההבשלה של איברי המין, והתעוררות הדחפים המיניים (ראה מאמר בנושא התפתחות מינית בריאה). חלק מרכזי מתהליך גיבוש הזהות, הינו גיבוש הזהות המינית, הנוגע בהיבטים הפסיכולוגים והפיזיולוגים כאחד. ההתנהגות שלנו כהורים ובני זוג משפיעה גם בתחום הזה.


מדוע מתבגרים ומתבגרות נלחמים בהוריהם? בכדי להתיר את התלות בהוריו, ולגבש לעצמם זהות נפרדת. העימותים עם ההורים ועם מבוגרים בכלל, הם חלק מתהליך הגדילה הנורמלי בהתבגרות. בנוסף, אמירת ה"לאו" והמאבק בסמכות ההורית הוא חלק מהתירגול שהמתבגרים זקוקים לו בצאתם אל העולם, בכדי להתחזק ולדעת לעמוד על שלהם.


מדוע יש תנודות אצל מתבגרים בין התנהגות בוגרת ואחראית לחוסר אחריות? קונפליקט פנימי – מצד אחד מרגישים מסוגלים ויכולים לצאת החוצה ולכבוש את העולם. מצד שני, קשה מאד לוותר על הנוחות והביטחון שמעניקה המסגרת ההורית המגוננת. הורים עלולים גם לחוש קושי או התנגדות פנימית לנוכח היציאה של ילדיהם לעצמאות. במצבים כאלו, קיימת סכנה שההורים יעכבו, יבקרו או ימנעו את נסיונות המתבגרת לפעול לבדה בעולם.


מדוע המתבגרים נוטים לתפוס את העולם בשחור ולבן, לאמץ עמדות קיצוניות ולהיות בטוחים בצידקתם? הישענות על אמיתות מוחלטות ואימוץ עמדות קיצוניות מפחיתה את החרדה הנובעת מהבילבול הפנימי ומסייעת למתבגר להרגיש מגובש יותר. תפקידם של ההורים בהקשר זה, הוא לאפשר למתבגרים לבטא את עמדותיהם ולהתנסות בדעות שונות כך שיוכלו לגבש ולחזק את הזהות שלהם.


מדוע מתבגרים נוטים להחליף עמדות ודעות במהירות רבה? בתהליך של גיבוש הזהות, מתנסים בנקודות מבט ודעות שונות. כך, הם משוטטים בין דעות, ערכים, עמדות והתנסויות בכדי לבחור ולהחליט מה תאמץ ותהפוך לחלק מהיישות שלה. אין צורך להיבהל כאשר המתבגרת מביעה עמדה קיצונית או לא מקובלת. אין ודאות כלל כי הדבר יהפוך לחלק קבוע מהרפרטואר שלה, וניתן לסמוך על ההתפתחות שתוביל לבסוף לאיזון.


 על הדיכאון של המתבגר והמשיכה להתנסויות חזקות (סמים, אופנועים וכו'): כאמור, המתבגר עובר תהליך של פרידה מהוריו ולפתע מוצא עצמו ללא מקורות התמיכה אליהם הורגל בעבר. מצב זה יוצר ירידה במשאבים הנפשיים ובכוחות ההתמודדות הנפשית. למתבגר אין עדיין את מלוא הכוחות והמשאבים בכדי להתמודד עם העולם העצמו ומצד שני הוא חש כי כבר אינו יכול להישען על ההורים, ולכן חווה 'התרוקנות' והידלדלות. חולשת הכוחות, ההתרוקנות והאבל, כמו גם החרדה מפני העולם הגדול בחוץ, עלולים לגרום לדיכאון ולמצבי רוח משתנים. בכדי "להתמלא מחדש" וכהגנה מפני הדכאון, מתבגרים נוטים לפנות להתנסויות חזקות הממלאות אותם בהתרגשויות ועוצמות רגשיות המשכיחות ומרככות את העצב והכאב.



מדוע קבוצת בני הגיל (החבר'ה) הופכת כל כך משמעותית בגיל זה? אחד הפתרונות שהמתבגר מוצא לחרדות, לבילבול ולתחושה של ההיחלשות בשל ההתרחקות מההורים היא פניה לקבוצת השווים. זוהי קבוצה המספקת ביטחון, תמיכה רגשית ותחושה של זהות ושייכות (לבד אני חלש, ביחד אנחנו חזקים). הקבוצה היא גם מרחב מוגן יחסית שבו אפשר להתנסות בתפקידים בוגרים ולקחת אחריות (למשל, מועצת התלמידים או נבחרת הספורט). רק כאשר הזהות הפנימית מגובשת יותר ניתן לוותר על הקבוצה ומה שהיא מציעה. יש אנשים שלא תמיד מצליחים בכך; למשל, אנשים המצטרפים לכתות מבטאים קושי לצאת אל העולם והם ממשיכים להישען על קבוצה בכדי להשיג בטחון ושייכות.


להיות הורים למתבגרים - משימה בלתי אפשרית? השילוב של המבחנים הקשים בהם מעמיד המתבגר את הוריו עם עוצמת התגובות הרגשיות של ההורה לגיל ההתבגרות, יוצר לעתים בקרב ההורים תחושות חזקות של חוסר אונים. הורים רבים מרגישים כי הם אינם מצליחים להשתלט על ילדיהם המתבגרים וגם אינם מצליחים להוות עבורם מקור עזרה ותמיכה ממשי. ההורים חשים כי הם מהווים עבור המתבגר מקור לסיפוק צרכים חומריים בלבד. ההורים עשויים לחוש אפילו ייאוש. הורים רבים מרגישים עייפות מוגברת לנוכח המשימות התובעניות של גידול המתבגר, וכשאלו מופיעות במקביל לקריירה תובענית של ההורה ולתקופה של הזדקנות הסבים והסבתות וצורך לטפל בהם, מופיעה אצל ההורים תחושה של תשישות וחוסר כוחות. ואולם, המתבגר זקוק להוריו לא פחות מהילד, ועל אף שהוא מתמרד נגדם, נאבק בהם, והודף אותם מחוץ לחייו, הרי שהוא עדיין זקוק להם מאד. המתבגר צריך את הוריו כדי שיציבו לו גבולות, שיעזרו לו לתכנן את עתידו, ולהבחין בין טוב ורע. הוא זקוק לכם כמשענת ומקור להבנה ותמיכה, תוך ליווי, ושיעזרו בנסיונותיו "למצוא את עצמו" ולגבש את זהותו האישית והחברתית.


לכן, עצתי לכם: אל תוותרו על המתבגרים שלכם!


הבית הוא המקום הראשון שמקנה לצעיר כוחות בריאים להתמודד בחיים בכלל ועם סכנות בפרט. בהרצאה שלי תלמדו להיות הורים- מנהיגים. אתן לכם כלים למעורבות הורית יעילה.

 

          צור/צרי קשר