אבות ותפקידם בגידול ילדים

מאמר זה עוסק באחד התפקידים החשובים - להיות אבא. מחקרים רבים בדקו את חשיבות ההורות משני המינים ומצאו, מעבר לכל ספק, שלאב תפקיד מכריע בהתפתחות הילד. גם כאשר נבצר ממנו להיות נוכח [בשל מחלה, משפחה חד-הורית, חד-מינית או חלילה מוות], רצוי שדמות גברית אחרת תמלא את מקומו [דוד, סבא, חבר]. האבות בהורות המודרנית תופסים יותר ויותר מקום של כבוד. נמצא כי איכות המשחק שלהם עם ילדיהם שונה מזו של האם ומשלימה אותה.

מתי מתחיל להיות תפקיד האב חשוב? תפקיד האב מתחיל עם ההתעברות. כל הנשים עוברות שינויים פיזיולוגיים ונפשיים וזקוקות לתמיכת בני הזוג שלהם. תמיכת בן הזוג מסייעת מאוד להפחית את חרדת האישה מההריון ומהלידה. רבות כבר נאמר על ההשפעה השלילית שיש למצבה נפשי של האם על העובר ומכאן החשיבות הגדולה לתפקידו של האב לעתיד. 

גם הגברים עוברים שינויים בעקבות הריון. חלקם רצו בו יותר, חלקם פחות. אחדים מרשים לעצמם לחוש את הבלבול והחשש מפני הנולד, אחרים מסתירים. השיתוף בתהליך ההכנה להורות מאפשר גם לאב להתמודד עם רגשות אלה.

בעוד תפקיד האם בזמן ההריון ברור, תפקידו של האב מעורפל יותר. גופו אינו משתנה בדרמטיות [אלא אם הוא אוכל יותר] והוא אינו חש בתנועות העובר. מצד אחד, יכול הגבר לחוש סיפוק מהצלחת ההתעברות ומהיכולת ליצור חיים חדשים. מצד שני, יכולים גם אצל הגבר להתעורר קונפליקטים הקשורים לילדותו, להוריו ולמערכות יחסים בכלל. האם ירשה לעצמו לבטא רגשות אלה? למרות השינוי האדיר שחל בתפיסת התפקידים - הגברי מול הנשי - גברים רבים עדיין חוששים לבטא את רגשותיהם שמא יראו 'נשיים'. בנוסף, ישנם גברים המתקשים לקבל את העובדה שזוגתם הופכת להיות אמא, ולעתים הדבר בא לידי ביטוי גם בחוסר חשק מיני. נשים הרות נראות מכונסות יותר בעצמן וחושבות על עובריהן, מה שעלול בלי כוונה להרחיק עוד יותר.

בל נשכח, שהורות מתחילה בזוגיות. יש לכך שלושה מובנים. צריך זוגיות בשביל להרות, צריך זוגיות טובה בשביל לעמוד יציב באתגרי ההורות, וכמו כן, הורות היא תפקיד זוגי. ככל שהזוגיות יותר טובה, והתקשורת בין בני הזוג פתוחה וישירה, כך סביר שהגבר יהיה מעורב יותר [בין אם ביוזמתו ובין אם לאחר שהזמינה אותו]. אך בל נשכח, שגם הגבר הרוצה ביותר להיות שותף פעיל בהורות, יכול לעמוד חסר אונים מול אישה שרגילה 'לתקתק' עניינים ואוהבת שהדברים מתבצעים בדיוק כפי שהיא מבצעת אותם. מצב כזה יכול ליצור את הרושם שלגבר 'נוח' להתחמק, אך גברים רבים מדווחים על תסכול כאשר הם רוצים לקחת חלק [רגשי או קונקרטי] ובת הזוג לא מאפשרת. לעתים היא דוחה את עזרתו מראש, לעתים היא דורשת אותה בתוקף, אך מעבירה ביקורת קפדנית על דרך הביצוע, מה שלא משאיר חשק רב לפעם הבאה. 

אם כזהו המצב, נדרשת חשיבה מעמיקה על מה חשוב יותר - שהוא יהיה חלק, או שיעשה בדיוק כמוני? וכן, נדרשת גם יכולת ויתור. יכולת ויתור על המעמד הבלעדי, על יכולת השליטה ועוד.

ניתן לראות בעידן המודרני מגמת שינוי. יותר גברים מגיעים לקורסי הכנה ללידה [ונשותיהם מדווחות על שביעות רצון רבה יותר ביחס לחברותיהן שהיו בקורס כזה לבד], יותר גברים משתתפים ביתר ההכנות ונוכחים בלידה עצמה. 

הנוכחות בלידה גם היא מסר. אם תעדיפי את אמך לידך, או חברה טובה, מה זה אומר על טיב או איכות הקשר בינך לבין בן זוגך? מה ניתן יהיה לצפות ממנו לאחר מכן? 

שאלת הנוכחות ממשיכה גם אחר-כך. היכן תשבי את כשבעלך נוהג? לצדו או במושב האחורי ליד התינוק או הילד? איך תרגישי בכל אחת משתי האפשרויות, איך ירגיש בן זוגך? 

אין תשובה אחת נכונה, אך לכל בחירה שלנו יש השלכות. לעתים הצורך שלנו להגן על ילדינו פוגע בזוגיות שלנו ובתחושות בני הזוג. בל נשכח שכעבור זמן, הקטנים גדלים, בונים בתים משלהם, ואנו נשארים עם דייסת הזוגיות אותה בישלנו.

אז מה עושים? כפי שהזכרתי קודם, הורות היא יצירה של שניים. יחד אמורים להחליט מתי נכון להרות, היכן ללדת ועל אילו ערכים חשוב לנו לגדל אותו. ככל שניטיב לדון בסוגיות משמעותיות אלה, כך נהיה יותר מוכנים כשסיטואציות שונות עם ילדינו יפתיעו אותנו. ואם בכל זאת לא התכוננו והופתענו, זה הזמן לדבר על זה. לא רק על מה שהיה, אלא גם על הרגשות שהתלוו אצל כל אחד מבני הזוג. כדאי ורצוי לצאת 'חכמים' יותר מדיונים כאלה, כלומר, איך ננהג בפעם הבאה שמצב דומה יקרה בצורה שבה שנינו נוותר מעט אבל גם נהיה מרוצים?